מה אומרים בניחום אבלים

לפני שבאים

• בודקים במודעה את שעות הביקור, ולא באים בזמן התפילות או בשעות המנוחה.
• לא צריך להביא מתנה. אם רוצים לעזור, מביאים אוכל מוכן בתיאום עם המשפחה.
• ביקור קצר עדיף. עשר עד עשרים דקות הן ביקור טוב.

בתוך הבית

לפי ההלכה המנחמים לא פותחים בדיבור עד שהאבל פותח, והאבל יושב בראש. כשהאבל מראה שהוא עייף, זה הזמן ללכת. גם כשלא יודעים מה לומר, עצם הישיבה לידו היא הניחום.

מקור: שולחן ערוך יורה דעה שעו, א (אין המנחמים פותחים עד שיפתח האבל), קיצור שולחן ערוך רז (ניחום אבלים)

מה אפשר לומר

• "אני כאן." "חשבתי עליכם."
• "ספרו לי עליו/עליה." שאלה פתוחה על הנפטר נותנת לאבל להיזכר.
• זיכרון אישי: "אני זוכר איך הוא…". סיפור קטן וטוב נשאר עם המשפחה שנים.
• ביציאה: "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים", או "מן השמים תנוחמו".

מה לא אומרים

• "מה אפשר לעשות, אי אפשר לשנות": ההלכה אומרת במפורש לא לומר כך לאבל.
• לא משווים לצער של אחרים, ולא מסבירים לאבל למה זה קרה.
• לא מזרזים: "צריך להמשיך הלאה", "לפחות הוא לא סבל".
• לא מדברים על עניינים אחרים בקול רם, ולא מתלוצצים.

מקור: שולחן ערוך יורה דעה שעו, ב (מה לא אומרים לאבל)

בשבת ובחג

בשבת לא נוהגים ניחום אבלים בנוסח הרגיל בפרהסיא, ויש שנמנעים מביקור. אם באים, מדברים בעדינות ולא מזכירים אבלות בפני רבים. המנהגים שונים.

מקור: קיצור שולחן ערוך ריט (שבת בשבעה, קבורה ברגל)